פחות הבטחות.
יותר הנחות שאפשר לבדוק.

יעד ההון הוא הוצאה חודשית כפול 12, חלקי שיעור המשיכה השנתי. לדוגמה, 15,000 ₪ בחודש ושיעור משיכה של 4% נותנים יעד של 4.5 מיליון ₪. כל הסכומים מוצגים בשקלים של היום, והתשואה שהוזנה היא ריאלית — אחרי אינפלציה.

התחזית מתקדמת בשנים שלמות, עד 45 שנים מהגיל שהוזן. בכל שנה ההון הקיים צומח בתשואה השנתית, ו־12 הפקדות חודשיות מחושבות בקירוב כאילו נעשו באמצע השנה. גיל הפרישה הוא השנה הראשונה שבה ההון מגיע ליעד, ולכן זו הערכה שנתית ולא תאריך חודשי מדויק.

P(next) = P × (1 + r) + 12 × S × (1 + r / 2)

בנוסחה, P הוא ההון בתחילת השנה, S הוא החיסכון החודשי ו־r הוא שיעור התשואה הריאלית כשבר עשרוני. למשל 5% נכתב 0.05. זו הנחת תשואה קבועה; בפועל התשואות משתנות.

המחשבון אינו מדמה משיכות אחרי הפרישה, מס אישי, קצבאות, שינוי בהוצאות או רצף תשואות, ואינו מעריך את הסיכוי שההון יספיק. אם היעד לא מושג בטווח, לא מוצג גיל פרישה. אין לראות בהגעה ליעד אישור להפסיק לעבוד.

למקור כלל המשיכה והדגמת ההבדלים בין שיטות, ראו חוק 4 אחוז: החישוב, הדוגמאות והסיכונים. כדי לבנות תכנית מלאה, התחילו במדריך לפרישה מוקדמת בישראל.